יין הוא חוויה כוללת. לבקבוק היין בכלל, ולתווית בפרט, יש חשיבות לא פחותה מאשר למשקה עצמו, וכששמים על השולחן בקבוק יין עליו מתנוססת יצירת אמנות, הופך היין ליצירה מושלמת…
בשנת 1924 החליט הברון פיליפ לבית רוטשילד לעטר את תוויות “שאטו מוטון” ביצירות אמנות של אמנים ידועים מאותה התקופה, ועל-ידי כך להבליט את הקשר שבין סוגי היצירה – ציור ואמנות יצירת היין. ואכן, הקשר מובן מאליו: הצרכן הרי לא יטיל ספק בתווית של פבלו פיקאסו, או אנדי וורהול, שכן עצם הנוכחות של ויז’ואל חזותי בעל אופי אמנותי מרשים של אמן בעל שם עשויה לתרום לאנינותו של היין. זו, אגב, הסיבה שחלק גדול מתוויות היין, מהאיכותיות ביותר ועד לאלה הפחות איכותיות, הן בעלות אופי אמנותי ומנציחות פן כזה או אחר של היקב.
כשמדובר בעיצוב, גם בתוויות יין ישנם טרנדים, וממש כמו באופנה, מה שהיה “אין” בשנה שעברה כבר פחות “תקף” השנה. באמנות ישנו משהו בר-חלוף, חסין אופנה ונטול זמן, ולכן כנראה שזוהי הסיבה לכך שיקבים רבים ברחבי העולם, כמו גם בארץ, בחרו ביצירות אמנות נצחיות לעטר את הבקבוקים שלהם.
מדוע בעצם יין הוא אמנות? מפני שראשית, יצירת יין הנה יצירה חד-פעמית, היא שונה בתכלית מקודמתה אשתקד ואף מזו שתבוא אחריה בבציר החדש. הלא אין מתכון ברור ואין תוצאה ידועה מראש, ועל כן משול הדבר למעשה האמנות שבו האמן מתחיל את יצירתו אל מול קנבס ריק כאשר ואינו יודע לאן הציור “יגיע”, והוא אכן הוא לא יודע כיצד תיראה יצירתו הסופית עד שיקבל החלטה שהוא גמור.
יצירה חד-פעמית
לפני מספר שנים בחר יקב ‘קסטל’ לחבר בין אמנות לתרומה לנוער בסיכון, ובשנת 2012 קיים מכירה פומבית של יינות היקב שכל הכנסותיה קודש לעמותת “החוט המשולש” הירושלמית, אותה הם מאמצים זה שנים רבות.
אנשי היקב בחרו לעשות זאת במסגרת הפרויקט בו התבקשו אמנים רבים לצייר תוויות חד-פעמיות עבור בקבוקי Grand Vin נדירים שנמכרו לאספנים וחובבי יין באירוע חגיגי שנערך במיוחד לצורך זה. את תווית המקורית של ה-Grand Vin של יקב קסטל צייר הצייר אריה אזן שהנו ידיד קרוב של משפחת בן זקן, בעלי היקב, שאייר את תמונות היקב הוותיק ברמת רזיאל ואף את היקב במשכנו החדש ביד השמונה.
במסגרת פרויקט זה כל התוויות מותגו תחת אותו יקב, אך כל תווית קיבלה אופי שונה מעצם העובדה שלכל צייר סגנון ייחודי משלו שבא לידי ביטוי ויזואלי שונה בכל תווית ותווית. אם תרצו, מדובר במעין תערוכת אמנות ייחודית המתנוססת על-גבי בקבוקי היין של היקב.
תבנית נוף מולדתו
לא מזמן השיק יקב ‘ירושלים’ סדרת יינות חדשה במהדורה מוגבלת עליה חתומים היינן סם סורוקה – מצד היין, והאמן דוד גרשטיין על הצד האמנותי. מדובר ב-5 יצירות אמנות מוכרות המעטרות את חמשת הבקבוקים בסדרה. הסטודיו של דוד גרשטיין נמצא בעמק האלה (בית שמש), שם הוא מצייר בעיקר את נוף מולדתו: ציורים של טבע, כרמים, גפנים ונוף.
המעצבת בחרה את הציורים הנבחרים לתוית מתוך המון ציורים אפשריים, כאשר בחלק מהמקרים היא לקחה רק חלקים מתוך ציור מסוים. הצייר דוד גרשטיין עצמו גאה ביותר בחיבור בין יינות היקב לבין יצירותיו, מכיוון שעבורו הציור מוסיף עניין לתוויות ומעניק להן רבדים נוספים, ביניהם: הפן האמנותי, הצבע ומשיכות המכחול.
אמנות אצורה בבקבוק
את יין הרוזה מעטר הציור “שולחן ים-תיכוני”, את הגוורצטרמינר מעטר הציור “פרחי השמש”, את המרסלאן מעטר הציור “תפילת העץ”, את המוסקט מעטר הציור “כלי זכוכית”, ואת שרדונה מעטר הציור “קיץ בבוסתן”. ואכן, החיבור הזה חזק ביותר. בכל חמשת הבקבוקים נמצא הסמל המסחרי של היקב בחלקו העליון של הבקבוק בנפרד מהתווית המרכזית, בעוד התווית עצמה נותנת את מרכז הבמה ליצירת האמנות “שתופסת” את העין, בעוד בחלקה התחתון וכקונטרסט מצוינים פרטי היקב על רקע שחור. ללא ספק מדובר ביצירה ססגונית מרשימה.
בחוויית שתיית היין ישנו משהו שמתייחס לרגעים מסוימים בחיינו. רגע מסוים ומוגדר שאפשר לאחסן במאגרי הזיכרונות שלנו, על אחת כמה וכמה כשמדובר ביצירות אמנות. וכמו כל מותג טוב שמאגד בתוכו ערכים מסוימים, על אחת כמה וכמה כשמדובר בבקבוק שהוא גם חלק ממהדורה מוגבלת, ואוצר בתוכו יצירת אמנות. בקבוק יין עליו מתנוססת יצירת אמנות יזכה ליחס שונה מאשר בקבוק הנושא תווית “פשוטה”. לא פלא, אם כך, שעבור חובבי יין ורבים אחרים, בקבוקים אלה נחשבים לפריטי אספנות.